תביעה לפינוי שוכר המפר את הסכם השכירות

במצב דברים זה מוצא עצמו בעל הבית ללא חזקה בדירה, דמי השכירות אינן משולמים ולא ניתן להשכיר את הדירה לאחר.

 

עפ"י הדין הנוהג בישראל המשכיר אינו רשאי לעשות דין לעצמו ולפנות בכוח את השוכר (למעט במקרים מיוחדים בהם ניתן בתוך פרק זמן קצוב לפנות פולש בכוח, אך רצוי להימנע מכך מסיבות רבות) ועל המשכיר להגיש תביעתו, בבית המשפט, לפינוי השוכר ולתשלום דמי השימוש או דמי השכירות והנזקים אשר נגרמו לו, לנהל את התביעה כנגד השוכר ולזכות בפסק דין.

 

אף בפסק הדין לא די שכן כעת על המשכיר לנהל מערכה נוספת כנגד השוכר באמצעות לשכת ההוצאה לפועל אשר אמונה על מימוש פסק הדין של הפינוי ופסק הדין הכספי.

הליכי בית המשפט ואף הליכי ההוצאה לפועל עלולים להתארך מאוד ומשך כל הזמן הזה השוכר יחזיק בדירת המשכיר, לא ישלם דמי שכירות ומנגד יהא על המשכיר לעמוד בכל התחייבויותיו החוזיות כלפי צדדים שלישיים, לרבות בנקים, במידה ורכישת הדירה מומנה באמצעות משכנתא.

 

בנוסף, ניהול ההליכים המשפטיים כנגד השוכר אינם זולים ויכבידו על כיסו של המשכיר.

 

לשמחת ציבור משכירי הדירות, המחוקק החליט ליתן פתרון יעיל ומהיר לסוגיה זו וביום 28.12.08 פורסם תיקון מס' 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, לפיו ניתנו בידי משכירי דירות, אשר אינם מצליחים לפנות שוכר אשר הפר את הסכם השכירות, כלים נוספים להתמודדות עם שוכרים ובעזרת כלים משפטיים אלה רשאים, משכירי הדירות, לפעול כעת באחת משתי הדרכים הבאות: האחת, הגשת התביעה לבית המשפט וניהול ההליכים כנגד השוכר, כפי שתואר לעיל והשניה, וכאן החידוש, להגיש תביעה לפינוי המושכר בלבד ומבלי לתבוע את הסעדים הכספיים והנזקים הנוספים, הכל כאמור בפרק ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, תחת הפרק "תביעה לפינוי שוכר":

 

 

  

  

 

 המצאה תק' (מס' 3) תשס"ט-2008

 

 קביעת מועד דיון תק' (מס' 3) תשס"ט-2008

 

 תחולת הוראות פרק ט"ז1 ואחרות תק' (מס' 3) תשס"ט-2008

  

 

 הליך זה הינו הליך קצר משמעותית המעמיד אך ורק את שאלת הפינוי על הפרק שלאחריו רשאי המשכיר לתבוע את מלוא הסעדים הכספיים והנזקים אשר נגרמו לו באופן שמטרת הליך זה הינה שחרור הדירה ופינויה במהירות האפשרית על מנת להשיב את החזקה בה לידי המשכיר.

 

בהליך זה על המשכיר (התובע) לצרף לכתב תביעתו את כל המסמכים עליהם הוא מסתמך והמקנים לו את עילת התביעה, תצהירי עדותו הראשית, אסמכתאות משפטיות ואף חוות דעת מומחה, אם יש בכך צורך.

 

כאמור בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, יתקיים הדיון בתביעת המשכיר, לא יאוחר מ- 30 ימים מהיום אשר נקבע כיום האחרון להגשת כתב ההגנה האחרון בתיק.

 

לאחר שיינתן פסק הדין לפינוי יפנה המשכיר ללשכת ההוצאה לפועל לשם מימוש פסק הדין ופינוי השוכר.

 

תיקון זה הינו תיקון מבוך ובא ליתן מענה הולם לבעיית יחסי משכיר – שוכר באופן שכל הצדדים יצאו נשכרים.

בעלי הדירות ידעו כי בבוא העת ובהתקיים הנסיבות המצדיקות את פינוי השוכר, יש בידיהם את הכלים לעשות כן מבלי להגרר להליכים משפטיים סבוכים וארוכים ומבלי להגרר להוצאות כספיות ניכרות.

מן הצד השני, השוכרים, באופן אירוני, יצאו אף הם נשכרים שכן הסיכון אותו נוטלים בעלי הדירות – המשכירים, בבואם להשכיר נכס מגולם בדמי השכירות המבוקשים ובבטחונות הנדרשים מהשוכרים.

התיקון לתקנות יוזיל את מחיר העסקה הן מבחינת הבטוחות הנדרשות וייתכן שאף בדמי השכירות.

 

יש לציין אף יוזמות חקיקה נוספות שהועלו ע"י מספר חברי כנסת וחלקן מצויות על שולחנו של המחוקק:

 

יוזמת חקיקה שכזו הינה של חה"כ אסתרינה טרטמן אשר ביקשה לתקן את חוק השכירות והשאילה (תיקון - פינוי שוכר), התשס"ז - 2007.

 

בהצעתה של חה"כ טרטמן הוצע כי הדיון בתביעה לפינוי המושכר יהיה לא יאוחר מ- 30 ימים ממועד הגשת כתב התביעה ובמידה והשוכר אינו מקיים את צו הפינוי שניתן ניתן יהיה לפנות למשטרת ישראל על מנת שזו תעשה שימוש בכוח סביר על מנת לפנות את השוכר מהמושכר.

עפ"י הצעתה של חה"כ טרטמן המשכיר יהיה רשאי לנתק את המושכר משירותים חיוניים דוגמת מים, חשמל וכד' במידה והופר צו הפינוי.

 

הצעת חקיקה נוספת ודומה הינה של חבר הכנסת יואל חסון, מיום 1.4.09, המציע לתקן את חוק השכירות והשאילה באופן שבית המשפט יקיים דיון בתביעת הפינוי לא יאוחר מ- 30 ימים מיום הגשת התביעה וכי מקום בו השוכר לא יקיים את צו הפינוי ניתן יהיה לפנות למשטרת ישראל לצורך פינוי השוכר בעזרת שימוש בכוח סביר.

כן מוצע כי, בנסיבות מסויימות, המשכיר יהיה רשאי לנתק את המושכר משירותים חיוניים כגון מים, חשמל וכד'.