מאמר - דיני ההשבה מקום בו חוזה צפוי נכשל בתום לב
|
בעקבות תהליך רגיש צדדים נכנסים למו"מ לקראת כריתתו של חוזה כששני הצדדים צופים שהמו"מ יתממש וישתכלל לכדי חוזה מחייב.
אחד הצדדים נוקט צעדי הכנה או מהלכי הכנה או חושף עצמו להוצאות לפי בקשת הצד האחר, בין אם המדובר בבקשה בפועל או בבקשה בכוח ולעיתים אף מתחיל אחד הצדדים בביצוע חלקי של החוזה הצפוי.
בסופו של תהליך, ללא אשמה הרובצת לפתחו של מי מהצדדים, נכשל המו"מ וחוזה מחייב לא נוצר.
ההוצאות או הגמול עבור העבודה שהושקעה ע"י אותו צד למו"מ אינה יכולה להיות נושא לפיצוי או השבה בעזרת חוק החוזים.
הדין הישראלי אכן מכיר בהשבה מקום בו נקבע כי מתקיים חוסר תום לב של אחד הצדדים; אין זהו נושא העבודה ואתמקד בתוצאתם של יחסים טרום חוזיים שנכשלו בהיעדר חוסר תום לב אצל מי מהצדדים.
יש לציין כי הדין האנגלי אינו מכיר בדוקטרינת חוסר תום הלב בשלבי מו"מ לקראת כריתתו של חוזה ואף אם צד למו"מ אינו תם לב והצד השני הוציא הוצאות במסגרת המו"מ בתום לב כדי לקדם את המו"מ ו/או את החוזה העתיד להיכרת, אינו יכול להנות מסעד חוזי ואינו זכאי להשבת השקעתו.
בתי המשפט של המשפט המקובל סיפקו לצדדים חופש ניכר בעניין זה. בקשת ההשקעה בין אם בעבודה ובין אם כספית יכולה להקים השתק בשל תורת ההגינות בהבטחה מחייבת, אך הדין האנגלי סולד מהפעלת דוקטרינה זו בהקשרים הטרום חוזיים ולא יעשה בה שימוש בין כמגן ובין כחרב[1].
הצדדים אינם אשמים בהתנהגות נזיקית. האם על הצד שנשא בעלויות או ההוצאות לספוג ולשאת בהם גם כשהציפייה לחוזה המחייב מתפוגגת עקב כשלון המו"מ או שמא דיני ההשבה יכולים להוות פתרון ראוי ונכון?
פרשת Regalian
אדגים את הסוגיה בעזרת פרשת Regalian[2] שהוכרעה ע"י בית המשפט האנגלי - להלן העובדות בקצרה:
בשנת 1986 Regalian החלו במו"מ עם London Docklands Development Corporation (להלן – "LDDC") לפיתוח קרקע שהיתה בבעלות LDDC, רגליאן הציעה לשלם סך של 18.5 מיליון ליש"ט בתמורה לרישיון בניה על המקרקעין וזאת כאשר LDDC תשיג חזקה מלאה על מקרקעיה. הצעתה של רגליאן התקבלה במובן זה שהחל מו"מ לקראת קידום וכריתת החוזה.
עיכובים רבים נגרמו בעיקר בשל התעקשותה של LDDC על רמה תכנונית מסוימת ובשל הקשיים בהם נתקלה LDDC בהשגת חזקה בקרקע ובפינויה.
בו בזמן רגליאן נשאה בהוצאות רבות, בין היתר, בשל הצורך בהגשת הצעות לפיתוח המקרקעין וכל זאת למרות העובדה החד משמעית ששני הצדדים היו ערים לכך שאין ביניהם מחויבות שלא למשוך ידם מהמו"מ (עובדה זו התבררה במהלך המשפט ואינה שנויה במחלוקת).
בסופו של יום מחירי המקרקעין ירדו בצורה חדה ביותר, דבר שהביא את רגליאן למשוך ידה מהחוזה הצפוי ומהמו"מ.
חוזה לא השתכלל מעולם בין הצדדים והמקרקעין לא פותחו אך רגליאן חיפשה שיפוי מלא בסך 3 מיליון ליש"ט עבור הוצאות שהוציאה והשקיעה במסגרת המו"מ, לרבות, עבור שכ"ט לאנשי מקצוע שהכינו הצעות לפיתוח המקרקעין.
[1] Combe V. Combe [1951] 2 KB 215. Chitty on Contracts (27th edn, 1994) at 3-067, 3-075. Cf Walton stores (Interstate) Ltd v. Maher (1998) 76 ALR 513.
[2] Regalian Properties plc & others V. London Docklands Development Corporation, [1995] 1 WLR 212.
|